ראיות נסיבתיות

מה זה ראיות נסיבתיות? מה הן ראיות נסיבתיות? מה ההבדל בינן לבין ראיות "רגילות"? על כל אלה במאמר הבא.

מה זה ראיות נסיבתיות

ראיות נסיבתיות הן ראיות שאינן קושרות באופן ישיר את החשוד לביצוע העבירה.

ראיה ישירה היא ראיה שקשורת את האדם באופן ישיר לביצוע העבירה, למשל – אדם מואשם ברצח של אדם אחר, כאשר לאירוע בו נפגשו השניים היה עד ראייה אשר מכיר את השניים אישית, והעיד במשטרה כי האדם שלף אקדח וירה בראשו של השני. זו ראיה ישירה.

לעומת זאת, אם העד מעיד כי ראה את שני האנשים נכנסים לחדר, שמע קול יריה, ולאחר מכן ראה אדם יוצא מהחדר וכשנכנס ראה את השני מת – זו ראיה נסיבתית. ראיה נסיבתית מוכיחה נסיבה שעל פיה ניתן להסיק את דבר קיומה של העובדה אשר הוכחתה נדרשת.

ראיות שאינן ישירות, כלומר נסיבתיות,  יכולות לשמש בסיס להרשעה רק אם אין תרחיש אלטרנטיבי אחר לתיזה המופיעה בכתב האישום. החשש מהרשעה על סמך ראיות נסיבתיות נובע מכך שמדובר בהרשעה המסתמכת על היסק לוגי, אשר עלול להיות שגוי.

בפסק הדין בעניין קצב נקבע כי הרשעה המתבססת על ראיות מסוג זה צריכה לבסס עצמה על המסקנה שהאפשרות המרשיעה היא האפשרות ההגיונית היחידה המתחייבת מהראיות (ע"פ 3372/11קצב נ' מדינת ישראל)

וגם פסק הדין בעניין ע"פ 5706/11 רוני רון נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) שם התייחס ביהמ"ש העליון לעניין הראיות הנסיבתיות, וציין את ההלכה המנחה בעניין זה ואת הרציונלים לביסוסה:

"כידוע, ראיה נסיבתית נבדלת מראיה ישירה, בכך שהיא "מוכיחה קיומה של נסיבה שעל פיה ניתן להסיק את דבר קיומה של העובדה אשר הוכחתה נדרשת" (ע"פ 9710/10 הילל נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] בפסקה 69 לפסק-דינו של השופט י' דנציגר (7.11.2012);

החשש העקרוני מפני הרשעה אשר מבוססת על סמך ראיות נסיבתיות בלבד, נובע מכך שמדובר בהרשעה המבוססת על היסק לוגי, אשר עלול להיות שגוי (ע"פ 6167/99‏ בן שלוש נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 577, (2003); 

מטעם זה, יש שמעריכים מחד גיסא, את מעמדן של ראיות נסיבתיות כנחות בהשוואה למעמדן של ראיות ישירות. מאידך גיסא, יש הטוענים, כי היסק מתוך ראיות נסיבתיות מבוסס אף יותר מאשר ראיות ישירות אשר נסמכות על הערכת מהימנות של עדים (ע"פ 9439/06 איפרגן נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] בפסקה 13 (10.4.2008)"

מבחן תלת שלבי להרשעה על סמך ראיות נסיבתיות

במקרים בהם מועמד נאשם לדין על בסיס ראיות נסיבתיות בלבד, קבעה הפסיקה מבחן תלת-שלבי לביסוס הרשעה על סמך ראיות נסיבתיות, לפיו:

"בשלב הראשון נבחנת כל ראיה נסיבתית בפני עצמה כדי לקבוע אם ניתן להשתית עליה מימצא עובדתי;

בשלב השני נבחנת מסכת הראיות כולה לצורך קביעה אם היא מערבת לכאורה את הנאשם בביצוע העבירה, כאשר הסקת המסקנה המפלילה היא תולדה של הערכה מושכלת של הראיות בהתבסס על ניסיון החיים ועל השכל הישר. המסקנה המפלילה עשויה להתקבל גם מצירופן של כמה ראיות נסיבתיות אשר כל אחת בנפרד אמנם אינה מספיקה לצורך הפללה, אך משקלן המצטבר מספיק לצורך כך;

בשלב השלישי מועבר הנטל אל הנאשם להציע הסבר העשוי לשלול את ההנחה המפלילה העומדת נגדו. הסבר חלופי למערכת הראיות הנסיבתית, העשוי להותיר ספק סביר באשר להנחה המפלילה את הנאשם, די בו כדי לזכותו.

בית-המשפט מניח את התזה המפלילה של התביעה מול האנטי-תזה של ההגנה ובוחן אם מכלול הראיות הנסיבתיות שולל מעבר לכל ספק סביר את גירסתו והסברו של הנאשם"

הסכנה בהסתמכות על ראיות נסיבתיות

ולמה כל כך מסוכן להסתמך על ראיות שאינן ישירות? הרי לכאורה כפי שציין העליון היסק לוגי עשוי להיות מבוסס יותר מראיה ישירה (למשל, עד ראייה שנלחץ מעצם האירוע וסבור בטעות שזיהה את המבצע).

ניתן להבין את החשש מעיון בדברי חכמים ואפילו במשפט העברי. לפני 800 שנים כתב רבי משה בן מימון (רמב"ם, ספר המצוות (תרגם: הר"י קאפח), לא תעשה, רצ):

"האזהרה שהוזהרנו מלהוציא לפועל את העונשים על פי אומד חזק ואפילו קרוב לוודאי, כגון שהיה אדם רודף אחר שונאו להרגו ונמלט ממנו לבית, ונכנס אתו הרודף אחריו, ונכנסנו אנחנו אחריהם ומצאנו את הנרדף הרוג ומפרפר, ושונאו הרודפו עומד עליו כשהסכין בידו ושניהם מגואלים בדם – הרי אין הסנהדרין הורגים רודף זה על דרך קיום העונש כיון שאין שם בירור בעדים שראו את הרציחה…

ואל יקשה בעיניך דבר זה, ואל תחשוב שזה דין עוול – לפי שהדברים אפשריים יש מהם שאפשרותם קרובה מאוד, ומהם שאפשרותם רחוקה מאוד, ומהם בינוניים בין אלו, וה'אפשר' רחב מאוד.

ואלו הרשתה תורה לקיים עונשים באפשר הקרוב מאוד, אשר כמעט קרוב למחויב המציאות כדגמת מה שהזכרנו – כי אז היו מקיימים את העונשים במה שהוא יותר רחוק מזה ובמה שהוא עוד יותר רחוק, עד שיקיימו את העונשים וימיתו בני אדם בעוול באומדן קל לפי דמיון השופט.

לפיכך סתם יתעלה את הפתח הזה וצוה שלא יקוים שום עונש אלא עד שיהיו שם עדים המעידים שברור להם אותו המעשה, בירור שאין בו שום ספק, ואי אפשר להסבירו אחרת בשום אופן.

ואם לא נקיים את העונשים באומד החזק מאוד – הרי לא יוכל לקרות יותר משנפטר את החוטא, אבל אם נקיים את העונשים באומד ובדימוי אפשר שביום מן הימים נהרוג נקי – ויותר טוב ויותר רצוי לפטר אלף חוטאים, מלהרוג נקי ביום מן הימים"

פסקה זו של הרמב"ם באה ללמדנו מספר דברים – זהירות רבה מפני הרשעת חף מפשע, עמידה על סכנת "מדרון חלקלק" – אם נסתפק היום בראיות נסיבתיות הנראות משכנעות, הדבר יוביל לכך שמחר נסתפק בראיות נסיבתיות פחות משכנעות, ומחרתיים נסתפק בראיות נסיבתיות שאינן משכנעות דיין;

הימנעות מהרשעה על בסיס "אומד" (אומדן, הערכה) – אפילו אם הוא חזק עד קרוב לוודאי, והדברים באים לידי ביטוי גם במימרה המפורסמת של המלומד האנגלי בלקסטון, לפיה מוטב שעשרה אשמים יצאו לחופשי מאשר שחף מפשע יורשע;

ניתן ללמוד מהרמב"ם שדין תורה דוחה הוכחות נסיבתיות, אפילו אם הן נראות מאוד משכנעות, משום שהן עלולות להטעות. נשיא ביהמ"ש העליון בדימ', השופט שמגר, כתב בפסק הדין ע"פ 543/79 נגר ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(1) 113 כי:

"אין לעולם לשכוח כי הנסיבות בלבד אינן אלא עובדות, והוכחתן של אלו תלויה על פי רוב בעדותם של בני אדם. נסיבות לכשעצמן אמנם אינן אומרות דבר שקר, אולם אלה מעידים עליהן עושים זאת לא אחת. זאת ועוד, ייתכן שהעד הוא בעל דעה קדומה או נתפס לטעות.."

זוהי הסכנה בראיות נסיבתיות. אלא שלהבדיל ממשנתו של הרמב"ם, בימינו ניתן להרשיע על סמך ראיות נסיבתיות. מחקרים משפטיים מוכיחים את סכנת הרשעות השווא בהסתמך על ראיות נסיבתיות.

ראיות נסיבתיות עלולות ליצור רושם מוטעה שאדם עבר עבירה שהוא כלל לא עבר, ולכן אסור ללכת שבי אחריהן. עו"ד פלילי איתי בר עוז השיג כמה זיכויים יוצאי דופן, בתיקים אשר נסמכו על ראיות מסוג זה בלבד.

דוגמאות לתיקים נסיבתיים שהסתיימו בזיכוי

לטיפול משרד עו"ד פלילי איתי בר עוז הגיע תיק של  אדם אשר עבד כנהג בחברה מסוימת, ובעודו מחזיק כספים שהיו שייכים לחברה עבר תאונת דרכים ונטש את הרכב. כאשר הרכב נאסף התגלה כי הכספים לא שם, והחשד נפל מיד על הנהג, שהכחיש בתוקף. עבודת המשטרה היתה מוטה לכיוון שהנהג הוא הגנב, ולא בדקה אפשרויות נוספות. ניהול מושכל של התיק הביא לזיכוי הנאשם.

לעיון בפסק הדין – זיכוי מתיק גניבה ממעביד 

כך גם במקרה נוסף בו הואשם אדם בגניבת תיק (עבירה שלעיתים מוגשת כשוד) אך התשתית הראייתית התבססה על ראיות נסיבתיות בלבד.

לעיון בהחלטה  –זיכוי  – תיק אלימות ורכוש

משרד עו"ד פלילי איתי בר עוז ייצג בתיק הרצח הכפול של שמעון קופר, שם התשתית הראייתית הסתמכה כולה הייתה נסיבתית.

להרחבה בכל נושא ראיות נסיבתיות, ראיות ישירות, דיני ראיות בכלל – ניתן לפנות למשרד עו"ד פלילי איתי בר עוז לתיאום פגישת ייעוץ בתל אביב, במרכז או בשאר חלקי הארץ, בטלפון 052-8360710. לקריאה על פרשת האלמן הכפול שמעון קופר או על תיקים אחרים בטיפול המשרד שסוקרו בתקשורת, לחץ כאן.