עבירות צווארון לבן הן חריג באופן יחסי בנוף הפלילי. ראשית, בגלל אופי החשודים והנאשמים בעבירות אלה, הנחקרים או הנאשמים בעבירות אלה הם אנשים נורמטיביים על פי רוב, חלקם נושאים בתפקיד ציבורי, בעלי משפחות ונכסים, דמויות אשר לא פוסעות לעיתים תכופות באולמות הפליליים בבתי המשפט – שם רגילים יותר לעבריינים ואנשים קשי יום. לכן, עבירות אלה זכו לכינוי "צווארון לבן", בעוד העבירות הפליליות ה"רגילות" הן עבירות "צווארון כחול" (מעמד נמוך יותר).
מה הן עבירות צווארון לבן
הערך המוגן שנפגע מביצוע עבירות כאלה הוא ע"פ רוב אינטרס קנייני – כסף של אנשים אחרים, בין אם מדובר באדם בודד או מספר בני אדם, ובין אם מדובר בציבור כולו (בעבירות שמשפיעות של שער המניה של מניה בחברה ציבורית, למשל).
עבירות כלכליות הן כאלו שמאופיינות בנזק כלכלי והתעשרות שלא כדין של המבצע. עבירות אלה יכולות להיות עבירות שקשורות לנייירות ערך ולבורסה, עבירות מתחום המיסים – לפי חוק המע"מ ופקודת מס הכנסה, חוק איסור הלבנת הון או עבירות רכוש מתוחכמות אחרות.
עבירות אלה נחשבות במבט ראשון כפחות חמורות – אין אדם שנפגע מאלימות כלפיו ואין נזק משמעותי נראה לעין. למרות זאת, מדובר בעבירות שעלולות לגרום לנזק כלכלי של מיליונים לציבור כולו (ככל שמדובר למשל ב"הרצת מניות" או בעבירות אחרות שקשורות לחברות ציבוריות הנסחרות בבורסה, ולפיכך בתי המשפט מתייחסים אליהם בחומרה רבה.
בתיקי עבירות צווארון לבן נפוצות בעיקר עבירות השוחד, מרמה והפרת אמונים. מהי עבירת מרמה והפרת אמונים?
מרמה והפרת אמונים – עבירת צווארון לבן נפוצה
עבירת "מרמה והפרת אמונים" נפוצה בשיח הציבורי בימים בהם מתנהל משפט נתניהו ("תיקי האלפים"). מהי אותה עבירה? יסודות העבירה מוגדרים בס' 284 לחוק העונשין, בזו הלשון:
- עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו – מאסר שלוש שנים.
יסודות העבירה מעורפלים ולא ברורים, ולכן מדובר בעבירה שהיא "עבירת סל" – כלומר, עבירה שמציינת התנהגות אסורה באופן כללי, והתוכן נוצק אליה בהתאם ממקרה למקרה.
העבירה הפלילית של מרמה והפרת אמונים אשר כאמור מוגדרת בס' 284 לחוק העונשין, היא אחת העבירות הנפוצות בהן מואשמים בשנים האחרונות עובדי ציבור, ונתפסת כאחד מהאמצעים המשמעותיים ביותר למלחמה בשחיתות שלטונית. יחד עם זאת, בפסיקה נשמעה ביקורת על עמימות העבירה, אשר מהווה פגיעה בעקרון החוקיות. רבים טוענים כי מדובר בעבירת סל שיסודותיה אינם מוגדרים, והגבול בינה לבין התחום המשמעתי או האתי אינו ברור מספיק.
עמימות העבירה העלתה קושי וחוסר אחידות בנוגע לנטל שהוטל על התביעה לביסוס הטענות כתנאי להרשעה בעבירה זו. הביקורת נשמעה עוד לפני שהוגש כתב אישום ב"תיקי האלפים" של בנימין נתניהו, אלה מימים ימימה.
עבירת מרמה והפרת אמונים – המסגרת הנורמטיבית
מסקירת פסיקה רלוונטית עולה כי במקרים רבים בהם הועמדו לדין נבחרי ציבורי ועובדי ציבורי בכירים בעבירה של מרמה והפרת אמונים הסתיימו התיקים בזיכוי הנאשמים, תוך שהערכאות השיפוטיות מדגישות כי מידת הפגיעה באמון הציבור אינה מצדיקה את הפעלתו של המנגנון הפלילי.
ראו, למשל, ע"פ 4148/96 מדינת ישראל נ' יעקב גנות, נ(5) 367 (1996), אישר בית המשפט העליון בדעת רוב את זיכויו של מפקד המחוז הצפוני של המשטרה, יעקב גנות, מעבירות של שוחד והפרת אמונים. בפסיקתו של השופט גולדברג, נאמר כי על אף :
"שגנות לא נהג כמתחייב מקצין משטרה בדרגתו ותפקידו", התנהגותו אינה מגיעה "למידה המצדיקה את הפעלתו של המנגנון הפלילי והכתמתו של גנות כעבריין פלילי".
בדיון נוסף שבס, דן בית המשפט העליון בתחימת גבולותיה של העבירה, בהסתמך על אופייה המיוחד כעבירת סל בעלת רקמה פתוחה שגבולותיה אינם ברורים. המגמה הייתה לקבוע מבחן ברור ומדויק ככל הניתן ליסודותיה.
סקירה משפטית של הספרות וההלכות מעלה כי העבירה נותרה עמומה מאוד והקביעה בעניינה נעשית בחוסר ודאות קשה, אשר בעיקר פגעה ביכולת להבהיר לנבחרי הציבור היכן בדיוק עובר הגבול בין התנהגות פלילית לחוקית.
ראו לעניין זה את דבריו של השופט מצא, במאמרה של דבורה חן "עבירת מרמה והפרת אמונים – מתי תתפוגג העמימות?", ספר אליהו מצא 597, בעמ' 602 (2015); ראו גם, כדוגמה לעמימות בעבירה: ע"פ 884/80 מדינת ישראל נ' יצחק גרוסמן, פ"ד לו(1) 405 (1981), שם נקבע ברוב שופטים בשלוש ערכאות שונות שדנו בפרשה, כי הנאשם לא עבר עבירה של הפרת אמונים, ולמרות זאת בדיון בבית המשפט העליון הוא הורשע. מקרה זה הוא בגדר דוגמה קלאסית לסימני השאלה הכבדים הקיימים במקרים אלו בדבר תחולתו של עיקרון החוקיות.
אין ספק כי קיים חוסר בהירות בהגדרת העבירה, שיש בה בכדי לפגוע בוודאות הנדרשת בכל הקשור להתנהלות ואמות המידה הנכונות בהערכת ההתנהגות של עובדי הציבור. קיים קושי של ממש לדעת מראש אם בכל מקרה ומקרה קיימת פגיעה מהותית בערכים המוגנים, שהם אמון הציבור, טוהר המידות והאינטרס הציבורי.
דברים אלו נכונים וחשובים, בעיקר כשמדובר בהפעלה פוטנציאלית של סנקציה פלילית פוגענית. למעשה, עצם קיומה של עבירת סל מביאה לפגיעה באחד מעקרונות היסוד של המשפט הפלילי – עקרון החוקיות.
עקרון החוקיות
עיקרון החוקיות מגלם את אחד מעקרונות היסוד הבסיסיים בתפיסה המשפטית המקובלת, לפיו כדי להרשיע ולהעניש אדם בגין ביצוע עבירה יש לפרסמה קודם לכן. הפרסום צריך לקיים את דרישת הנורמטיביות והכלליות ולהכיל את כל המידע הרלוונטי הדרוש ליצירת משמעות ותחולה ברורה.
עיקרון זה הוא יישום העקרון הבסיסי במשפט פלילי, לפיו "אין עונשין אלא אם כן מזהירין".
עיקרון זה בא לידי ביטוי בסעיף 1 לחוק העונשין, ובהוראות סעיף 34כא לחוק העונשין, הדורשים שעבירות פליליות יהיו ברורות וידועות מראש. העמימות המאפיינת את העבירה של מרמה והפרת אמונים נוגדת את עיקרון החוקיות. עיקרון זה מורכב משני היבטים:
היבט הידיעה –
מטרת המשפט הפלילי היא לכוון את התנהגותם של האזרחים כדי שתהיה חוקית, וליידע אותם מהי התנהגות לא חוקית כדי שיוכלו להימנע ממנה. לעניין זה, עצם קיומה של עבירת מרמה והפרת אמונים עבירת "סל" עומד בסתירה בוטה לעיקרון החוקיות, המחייב שהעבירה הפלילית תוגדר בחוק באופן ברור, שיאפשר ליתן אזהרה הוגנת והכוונה הולמת. במצב שבו לא ניתן להעריך מראש מה אסור ומה מותר, מתקיימת פגיעה בהיבט המהותי של עקרון החוקיות.
היבט השרירות –
עיקרון החוקיות מבקש למנוע שרירות, במובן שחירותו של כל אזרח תהא שוויונית ולא נתונה לשיקול הדעת המשתנה בין אוכפי החוק השונים.
תוצאת הפער בעיקרון החוקיות היא משולשת:
- א. פגיעה בהכוונת ההתנהגות – לרבות של עובדי ציבור, אשר רוצים לפעול כדין ואינם יכולים לדעת מראש מה נחשב פלילי ומה חוקי, מה שיכול להביא לידי הרתעת יתר.
- ב. פגיעה בהרתעה של עובדי ציבור מושחתים – לאור אי-הוודאות המשפטית ניתן במקרים רבים למצוא עורכי דין שיתנו חוות דעת "מכשירות", וכך יש לעובד הציבור תקווה סבירה להימלט מן הדין.
- ג. בלבול וקושי בקרב רשויות האכיפה, שמתקשות להחליט על הגשת כתבי אישום.
השימוש במשפט הפלילי יהיה מוצדק אם הוא מיועד למנוע נזק לפרט או נזק לעצם קיומה של המסגרת המדינתית או לפעילות התקינה של מוסדותיה. אין זה מתפקידו של המשפט הפלילי לאכוף את המוסר המקובל אם כי תפקידו של המשפט הפלילי בהקשר הזה הוא להבטיח את תקינות פעילותם של המוסדות המרכזיים.
בספרות המשפטית אף צוין, כי הגשמה מלאה של הערכים המוגנים באמצעות המשפט הפלילי מביאה להרחבה גדולה מדי של התחום הפלילי ועלולה לפגוע בעיקרון החוקיות ובעיקרון האשמה העומדים ביסוד המשפט הפלילי.
יתרונות למשרד עו"ד בר עוז בעבירות צווארון לבן
עו"ד פלילי איתי בר עוז הוא בעל תואר במנהל עסקים, ידע כלכלי ונסיון גם בעבירות צווארון לבן – תיקים כלכליים שעניינם עבירות כלכליות (עבירות לפי חוק מס הכנסה, עבירות לפי פקודת המע"מ, הסדרים מול רשויות המס) כמו גם עבירות כלכליות במרחב הסייבר, וכן בייצוג בתיקי עבירות צווארון לבן,
עו"ד בר עוז ייצג בתיק שנחקר ע"י היאחב"ל ומצ"ח ביחד, בפרשה חמורה של שוחד והפרת אמונים ביחסים שבין קבלנים וקצינים ונגדי לוגיסטיקה מצה"ל. לאחר העברת התיק לפרקליטות, נסגר התיק לאחר שימוע מוצלח מול המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, בדרך של הסדר מותנה במסגרתו לקח החשוד אחריות על המעשה הפלילי, שילם קנס של 15,000 ש"ח ובכפוף לכך התיק נסגר.
לעיון בהחלטה –סגירת תיק בהסדר מותנה – מרמה והפרת אמונים
עו"ד בר עוז ייצג בתחילת דרכו בביהמ"ש המחוזי בת"א בתיק שנחקר ע"י הרשות לניירות ערך והוגש ע"י פרקליטות מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה) בפרשה שנודעה כ"פרשת אורליין". מדובר באירוע בו חברו מספר גורמים כדי לעשות שימוש ב"שלד בורסאי" של חברה ציבורית, כדי להפיק רווח עצום ממניות של חברה שלא באמת היתה קיימת. במסגרת פרשה זו הואשמו הבעלים של החברה ודירקטורים נוספים, בכך שזייפו ניירות ערך בסך של כ-10 מיליון ש"ח.
לעיון בכתבה על פרשת אורליין – לחץ כאן
ניתן לפנות לקבלת ייעוץ ראשוני בעבירות כלכליות ועבירות צווארון לבן בטופס "צור קשר" או בטלפון 052-8360710. לעיון בדרכים לסיים תיק שעניינו עבירות צווארון לבן או עבירות אחרות ללא הרשעה פלילית, גם אם קיימת תשתית ראייתית להוכחת האשמה, לחץ כאן.
