בהליך פלילי אין הרבה דברים חיוביים ומשמחים. ההליך הפלילי הוא לא נעים, בדרגות שונות, מתחילתו עד סופו.
העיכוב או המעצר ע"י שוטרים בתחילת הדרך הוא אירוע מביך ומלחיץ, להיחקר תחת אזהרה בתחנת המשטרה זו גם חוויה לא נעימה, שלילת חירות באופן של מעצר זו חוויה קשה (בלשון המעטה), והגעה ונוכחות בדיונים כנאשם פלילי היא סיטואציה קשה עבור רוב האזרחים הנורמטיביים.
הליך פלילי נפתח, במרבית הפעמים, כאשר מישהו נפגע – או באירוע של אלימות, או באירוע בו פוגעים ברכוש שלו, ואותו קורבן מגיש תלונה במשטרה. כלומר – ההליך מתחיל באירוע "רע".
במרבית התיקים (ע"פ הסטטיסטיקה, ב-99.8% מהתיקים) ההליך מסתיים בהרשעה, ולכן בדרך כלל עבודת הסנגור היא במזעור נזקים מהפגיעה שבודאי תבוא.
אך לכל כלל יש חריג, וגם לאקסיומה הפותחת מאמר זה, יש חריג. חריג זה הוא השיקום.
שיקום בהליך הפלילי
שיקום היא מעין מילת קסם בהליך הפלילי. שיקום משמעו כי עבריין אשר מחזיק בנורמות התנהגות עברייניות בתחום כזה או אחר, משתקם – באופן חלקי או מלא – עובד ופותר את שורש הבעיה שעמדה בבסיס העבריינות שלו, או לפחות מתקדם באופן משמעותי לפתרון.
ביצוע עבירות פליליות נובע מבעיה מסוימת, ולכל בעיה כזו קיים אפיק שיקומי שיכול לפתור את שורש הבעיה – הסיבה בגינה האדם הגיע לעבריינות.
כך למשל, אדם המכור לסמים או אלכוהול ובשל התמכרות זו משתמש בסמים, ומבצע עבירות רכוש או אלימות כדי לממן את החומרים העומדים בבסיס ההתמכרות. אדם בעל דפוסים אלימים יפעל באלימות (פיזית או מילולית) כאשר הוא נתקל בקונפליקטים, ויסתבך בעבירות פליליות בשל אותם דפוסים.
כך גם אדם בעל חשיבה מעוותת בהקשר המיני, שייתכן כי אינו מודע לסטייה שלו מהנורמות החברתיות והחוקיות.
באופן מותאם, קיימים מסלולים ומסגרות ייעודיות לטיפול באותן בעיות – ביחס להתמכרות לסמים, קיימות בארץ קהילות טיפוליות סגורות ("גמילה") לפתרון יסודי של בעיית ההתמכרות, לגברים אלימים קיימים מוסדות בהם אדם יכול לטפל בדפוסיו האלימים וללמוד כיצד לשלוט בכעסים, וכן קיימים מוסדות לטיפול בעברייני מין ולטיפול בבעיית התמכרות להימורים וכיוצא בזה.
בבסיס הענישה הפלילית קיימים מספר רציונלים – הרתעה (הרתעת היחיד – שלא יחזור על מעשיו, והרתעת הרבים – נעניש את העבריין למען יראו וייראו), גמול (מגיע לעבריין עונש דומה למה שעשה – אם גנב כספים, יחזיר אותם בחזרה; בסעודיה נהוג לכרות את כף ידו של גנב ששלח ידו לרכוש של אחר), אך גם מניעה ושיקום.
למה שיקום הוא כל כך חשוב? שיקום הוא רציונל בפני עצמו – אם נשקם את העבריין, והוא לא יחזור לדרכיו הסוררות, תצמח מכך תועלת הן לאדם עצמו והן לחברה כולה.
לכן, שיקום עבריינים הוא ערך חשוב בהליך הפלילי, ובתיקים מסוימים, כאשר קיימות ראיות להוכחת האשמה והאדם מוכן לקחת אחריות על מעשיו, לעיתים הדרך היחידה לקבל תוצאה טובה בהליך הפלילי היא דרך השיקום.
כך משיגים שתי ציפורים במכה אחת – גם נקבל תוצאה טובה בהליך הפלילי וגם נתקן את העבריין, ונעניק לו כלים להימנע מחזרה להליך פלילי אחר.
חריגה ממתחם הענישה משיקולי שיקום – ס' 40ד' לחוק העונשין
עקרון זה בא לידי ביטוי גם בחקיקה הפלילית. בשנת 2011 עבר תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, שהוא למעשה הקודקס הפלילי של מדינ ישראל, המכיל את רוב ההתנהגויות האסורות ומפרט מה הסנקציות הקבועות לצידן.
תיקון 113 נועד להבנות את שיקול הדעת השיפוטי בענישה, וקבע כי לכל עבירה ייקבע "מתחם ענישה" בעל רף תחתון ורף עליון, ואף קבע אמות מידה ופרמטרים למיקום העבריין הספציפי בתוך המתחם. כך הדברים באים לידי ביטוי בחוק העונשין:
40ד. (א) קבע בית המשפט את מתחם העונש ההולם בהתאם לעיקרון המנחה ומצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם, רשאי הוא לחרוג ממתחם העונש ההולם ולקבוע את עונשו של הנאשם לפי שיקולי שיקומו, וכן להורות על נקיטת אמצעי שיקומי כלפי הנאשם, לרבות העמדתו במבחן לפי סעיפים 82 או 86 או לפי פקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט-1969.
(ב) היו מעשה העבירה ומידת אשמו של הנאשם בעלי חומרה יתרה, לא יחרוג בית המשפט ממתחם העונש ההולם, כאמור בסעיף קטן (א), אף אם הנאשם השתקם או אם יש סיכוי של ממש שישתקם, אלא בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן, לאחר שבית המשפט שוכנע שהן גוברות על הצורך לקבוע את העונש במתחם העונש ההולם בהתאם לעיקרון המנחה, ופירט זאת בגזר הדין.
לעיון בחוק העונשין (לפירוט בנושא מתחם העונש ההולם ושיקולים למיקום גבולות המתחם ובתוך המתחם – ר' ס' 40 לחוק)
איך נקבע העונש בתוך המתחם?
המתחם עצמו נקבע בהתחשב בעובדות כתב האישום, העבירה המיוחסת לנאשם, נסיבות מיוחדות לחומרה או לקולא במעשה, ופסיקה נוהגת.
אמות מידה לקביעת עונשו של עבריין בתוך המתחם הם עבר פלילי קודם, האם נוהל משפט או שהנאשם לקח אחריות והודה בתחילת הדרך, גילו של הנאטשם, הפגיעה במשפחתו ועוד.
לדוגמא, בפסיקה נקבע כי מתחם הענישה בעבירה של התפרצות לבית מגורים הוא בין 12-24 חודשי מאסר – במידה ומדובר במי שהודה כבר בחקירה במשטרה, וזו ההסתבכות הראשונה שלו בפלילים, והחזיר את הרכוש אותו גנב בפריצה – עונשו יעמוד על 12 חודשי מאסר. במידה ומדובר במי שלחובתו עבר פלילי כבד, לא לקח אחריוצ וניהל הוכחות ולא השיב את שגזל, עונשו יעמוד על הרף העליון של המתחם – דהיינו, 24 חודשי מאסר.
הקביעה בדבר מתחם ענישה עם רף עליון ורף תחתון מעניקה ודאות מסוימת בענישה. יחד עם זאת, היא מציבה בעיה קשה. לעיתים, אדם טועה וכושל בבחירותיו ומבצע בעירה חמורה. לכאורה, עצם העובדה שקיים רף תחתון קשיח שעומד על מאסר בפועל, מחייב את בית המשפט לשלוח אותו למאסר בפועל, גם אם השופט לא חושב שזה העונש המתאים לאותו אדם. הדרך היחידה "להתחמק" ממתחןם הענישה היא באמצעות חריג שנקבע בחוק העונשין – חריג השיקום.
אפילו המחוקק הכיר בכך שעבריין שעובר הליך שיקומי וחוזר למוטב, ניתן לבוא לקראתו בענישה מהשיקולים האלה – אין כל הגיון בכך שאדם שעבר דרך שיקומית יורחק מהחברה בדרך של שליחתו למאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, ובכך יתקרב שוב לסביבה עבריינית ויאבד את כל הכלים שרכש.
לפיכך, האפשרות היחידה לחרוג ממתחם הענישה היא "שיקולי שיקום" – אם הנאשם מוכיח שהשתקם, או לכל הפחות כי קיים פוטנציאל שיקומי מובהק, ניתן לחרוג מהרף התחתון של מתחם הענישה ולתת עונש שלא יכלול רכיב של מאסר.
לא רק עונש, אלא רווח אישי
כפי שנכתב לעיל, שיקום הוא לא רק דרך לחמוק ממאסר בפועל, אלא גם לרתום את המצב השלילי של הליך פלילי לצרכים האישיים ולנצל את ההזדמנות להתפתחות חיובית אישית ומשפחתית. במקרים רבים בהם ייצג עו"ד בר עוז נעשה שימוש בהליך הפלילי לטובת תיקון ושיקום, ומעבר לתוצאה הטובה בסוף ההליך האדם זוכר את ההליך הפלילי כמשבר ממנו בנה את חייו מחדש.
דוגמאות לשיקום שהציל ממאסר בפועל – לא חסרות כאשר מדובר בסנגור פלילי טוב אשר מכיר היטב את העבודה.
כך למשל, משרד עו"ד פלילי איתי בר עוז טיפל באדם אשר היה שקוע בעולם הפלילי כל חייו – כמכור להרואין, אותו אדם בילה עשרות שנים בבתי הסוהר. מקובל לומר בעניינם של מכורים שיש להם "מאסר עולם עם חופשות" – כל חייהם הם בבית הסוהר, ויוצאים לחופשות בעולם האמיתי מדי פעם, רק כדי לשקוע שוב בהתמכרות ומשם בעולם הפשע כדי לממן את אותה התמכרות. במקרה בו טיפל המשרד, הוגש כנגד אותו אדם כתב אישום חמור ביותר המייחס לו עבירה של החזקת סמים שלא לשימוש עצמי, כאשר דובר על 52 גרם הרואין – פי 160 מהכמות המוגדרת בחוק לצריכה עצמית.
מתחם הענישה בעבירה מסוג זה עומד על 20-40 חודשי מאסר, ועם העבר הפלילי של אותו אדם ציפה לו עונש המתקרב לרף העליון של המתחם. עו"ד בר עוז זיהה את הסכנה, שחרר את הלקוח בהליך המעצר לגמילה, ולמרבה המזל הוא סיים אותה בהצחלה. בית משפט השלום ברמלה נעתר לבקשת עו"ד בר עוז, ולמרות שהפרקליטות ביקשה 40 חודשי מאסר – חרג לקולא ממתחם הענישה והטיל עונש שלא כולל רכיב של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, אלא עבודות שירות בלבד.
לעיון בגזר הדין –ענישה מקלה של עבודות שירות עבור החזקת 50 גרם הרואין
לעיון בכתבה המסקרת את המקרה –הליך שיקומי יוצא דופן בתיק החזקת הרואין בכמות מסחרית
אז איך אפשר לא לקבל מאסר בפועל בעבירה חמורה? התשובה היא חריג השיקום. לעיון בדוגמאות נוספות בהן לקוחות המשרד ניצלו ממאסר בפועל בשל חריג השיקום, ניתן לעיין בדוגמאות לעבודת המשרד, או לפנות לעו"ד בר עוז בטופס יצירת קשר – לקביעת פגישה במשרד בתל אביב או בכל מקום אחר במרכז הארץ
